מחשבות בשעת קיום

23 תגובות

1. מאת אלדד:

   30 באפריל 2014 בשעה 8:43

   בניגוד לאיש בקומיקס. אני לא עסוק בלדבר על כמה אני אפסי, אלא בלא לדבר על כמה אתם לא יכולים בלעדיי
2. מאת אמבה:

   30 באפריל 2014 בשעה 8:55

   זה קצת הורס את הפואנטה של להתאבד לא?

   גם זה נלקח ממני… נו טוב.
3. מאת ניהיליסט:

   30 באפריל 2014 בשעה 9:44

   כן
4. מאת לפרגן לא עולה כסף:

   30 באפריל 2014 בשעה 10:03

   מאוד מושקע הציור של הגלקסיה בפריים הרביעי. סחתיין.
5. מאת נ:

   30 באפריל 2014 בשעה 10:16

   כל כך סוריאליסטי.
6. מאת ניב:

   30 באפריל 2014 בשעה 12:06

   מה אפשר לעשות? אפשר לחקור את העולם ואת עצמך, לנסות לחיות את הרגע, להשלים עם עצם הווייתך כי זה דבר שלא יחזור על עצמו - לא שזה קל אבל זה שווה את זה.
   אתה מיוחד כי פשוט אין עוד אחד שיהיה בדיוק כמוך, שיחווה את הדברים ומרגיש כמו שאתה, שתופס את העולם בצורה מסויימת כמוך.
   ויש כל כך הרבה דברים דפוקים בעולם וכל כך הרבה אנשים שחושבים שהם דפוקים או שפשוט עדיין לא שמו לב, ואפשר לשנות את זה ביחד.. האפשרות לשנות דברים ולתת את הייחודיות שבך כדבר משפיע על המציאות זה בדיוק מה שכן יכול לתת משמעות… ואתה ממש לא חייב להיות כל כך לבד. למרות השוני והבלבול אנשים יכולים גם להזדהות אתך ולהיות אתך במה שתרצה לעשות.
7. מאת פעם טבעתי למוות:

   30 באפריל 2014 בשעה 12:13

   אז לא חשוב אם אחיה או אמות כי ישנם מליוני כוכבים בלי צורות חיים עליהם? תודה דוקטור מנהטן.
8. מאת עמבה:

   30 באפריל 2014 בשעה 13:09

   אז אפילו התאבדות היא לא אופציה? אז אני אמור פשוט לשבת ולחכות עד שאני אתנוון ואמות?
   אז מצויין, כי זאת הייתה התכנית שלי
9. מאת סתמה חד:

   30 באפריל 2014 בשעה 19:30

   משמעות כפי שאנחנו תופסים אותה יכולה להיות קיימת רק במוח האנושי, ולכן כל היקום הזה יכול לשבת לי על ה…. מממ… בעצם עדיף שלא
10. מאת כיב קיבה:

    30 באפריל 2014 בשעה 21:02

    מתן בלומנבלט אתה האהבה שלי והפנטזיה המינית הכי פחות מעוררת שלי אי פעם
    ♥
11. מאת פלאשי:

    30 באפריל 2014 בשעה 22:21

    זה כל כך עמוק שאדל עושה בזה שיעור צלילה, אבל זה עד כדי כך עמוק שעד שהיא מגיעה לקטע של הלהתגלגל היא טובעת.

    (כל הזכויות שמורות לדוביץ' האגדי)
12. מאת עאודד המותג:

    1 במאי 2014 בשעה 0:38

    אני דווקא חושב שזה מאוד אופטימי.
13. מאת ailaG:

    1 במאי 2014 בשעה 5:18

    בפריים הלפני אחרון אם מסתכלים קרוב העיניים של האיש מצוירות לא נכון.
14. מאת רותם:

    1 במאי 2014 בשעה 9:27

    @פלאשי,
    מי זו אדל?
15. מאת אן:

    1 במאי 2014 בשעה 10:09

    מסתבר שלמתן יש גם טריקים של אופטימיות בשרוול. מעולה.
    ומה קורה עם סרטונים נוספים של "למלא את החלל"?
16. מאת F.H.:

    1 במאי 2014 בשעה 10:46

    הסוגייה הזו העסיקה אותי בערך חצי מהחיים: מה יש לי לכעוס על אנשים שצופים בטלוויזיה ומתים מבפנים כמעט מאז לידתם, כשגם אם הם כולם יתחילו לבנות קטדרלות למפלצת הספגטי ולצייר קפלות עם פורנו באיכות HD תוך כדי כתיבת סונאטה לקוורטט כינורות; לא תהיה לזה כל משמעות - בטוח לא יותר מלצפות בטלוויזיה.
    כיום אני מתייחס להבנה הזו כדי לבטל כל טעות שאני עושה בחיי וזה מאוד מקל.
    (The world as will and representation, לא?)
17. מאת me:

    3 במאי 2014 בשעה 18:09

    למגיב שלפניי - אתה אידיוט, תודה. לך תראה טלוויזיה.
18. מאת ~:

    3 במאי 2014 בשעה 18:50

    בן זונה. עד שהצלחתי לצאת מהדיכאון?!
19. מאת F.H.:

    4 במאי 2014 בשעה 12:33

    כן כן, אני אדיוט. טענה מוצקה. אבל על מה אדוני (me) מבסס זאת?
20. מאת פוליטיקלי-קורקט באופן מעצבן:

    7 במאי 2014 בשעה 18:24

    אני חייבת להעיר שהבחירה שלך בייצוג המין האנושי בגבר הטרו-נורמטיבי לבן היא בחירה נושנה ואין יצוג של גזעים ומגדרים אחרים לרוב אצלך מה שקצת מבאס.
    חוץ מזה הקומיקס גאוני.
21. מאת אלברט פפקוש:

    28 במאי 2014 בשעה 10:21

    ואני חשבתי שפתאום הציור שלך השתפר
22. מאת מהורהר בנפשו:

    12 ביולי 2014 בשעה 2:03

    הקומיקס הזה אומר בדיוק מה שאני חושב ומרגיש!
23. מאת מי אמר מוות ולא קיבל:

    23 ביולי 2014 בשעה 17:49

    אני חוששת שככל שאני ממשיכה לקרוא בתגובות, כך הפואנטה המבדרת של הקומיקס נהרסת וזה מכריח אותי לחשוב על זה מנוקדת מבט רצינית לחלוטין. אז 10 נקודות על כישורים מחשבתיים ו100- על חוש הומור. וגם זה נאמר בהומור. עדיף לי להשתעשע ואז למות מאשר סתם למות משיעמום.