חוזר מאוחר

29 תגובות

1. מאת Manny Calavera:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 9:47

   אחרי הניטפוק הנוירולוגי הדרוש - מצחיק. אני מאשר.
2. מאת Manny Calavera:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 9:49

   סיספונד, לעזאזל.
3. מאת אנה:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:00

   זה ממש….עצוב…
4. מאת מחלק משטרה:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:00

   אז אתה אומר שלזלי נילסן מת מצחוק?
   
5. מאת מקס צ'פלין:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:00

   בוים ע"י מ. נייט שאמלאן.
6. מאת אני:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:10

   מה שטראגי זה שסבא וסבתא שלו גידלו אותו
7. מאת Kelso:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:14

   Take this kid to the Hospital!
   -The Hospital? What is it?
   It's a building with lots of doctors in it, but that's not important right now…
8. מאת ניר:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 11:42

   parents no nervous
   step by step it's a come
9. מאת אלברט פפקוש:

   1 בדצמבר 2010 בשעה 14:50

   חיפשתי את הפאנץ'
   ואז ירדתי קצת
   ומצאתי אותו…

   אפל מאוד.
   יהי זכרו ברוך
   של לזלי נילסן
   הכפיל של סטיב מרטין ולהפך
10. מאת האום:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 15:40

    הי, זה היה מוצלח!
11. מאת גיא:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 16:08

    הרעיון מגניב, הביצוע קצת פחות.
12. מאת זה מצער:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 18:29

    אבל יותר מכך, זה מצחיק!
13. מאת אני:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 19:39

    שמתם לב שההורים בדיוק לפני יציאה לקרב עקוב מדם בסוואנה, אפשר לדעת על פי צבעי ההסוואה מתחת לעיניים שלהם
14. מאת רותם:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 19:49

    מצטערת להרוס את החגיגה (איש מת! חגיגה!), אבל זה לא ממש נראה כמו תעלה.

    @ Manny Calavera,
    סליחה על הבורות, אבל מה זה סיספונד?
15. מאת יובל:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 20:46

    מצטער, הבנתי הכל, אבל לא מה מצחיק
16. מאת alice:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 20:54

    זה עצוב
17. מאת איתי:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 22:09

    לזלי נילסן זה לא סטיב מרטין?
18. מאת קומיקבוק גאי:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 22:23

    אה, הרעיון הזה כבר נמצא בוריאציה דומה ב"על אהבה טירוף ומוות" של הוֹראסיוֹ קירוֹגָה. הסיפור עם הבן הצעיר שמת.
19. מאת רעות:

    1 בדצמבר 2010 בשעה 22:30

    אתה רשע טהור…
    ואני אומרת את זה במובן החיובי (עד כמה שיש…)
20. מאת Manny Calavera:

    2 בדצמבר 2010 בשעה 12:53

    @רותם: סספנשיין אוף דיסבליף בלעז, השעיית חוסר האמון בשפת הקודש. שהיא היכולת להתעלם מבעיות מדעיות, חורי עלילה בגודל משאית ומגבלות עקביות ולהאמין בעלילה. מה שאני מנסה להגיד זה שהמוח לא באמת עובד ככה, אבל זה מצחיק, אז למי אכפת.
21. מאת אנטנה:

    2 בדצמבר 2010 בשעה 20:54

    מזמן לא השארתי תגובה
    אז החלטתי לכתוב לך שיצא לי ROFL על כל האחרונים שלך

    ד"א - מה הקטע עם המספרים הלא עוקבים בשורת כתובת?
22. מאת אור:

    2 בדצמבר 2010 בשעה 23:18

    @אנטנה: זה נגד סטוקרים כמוך.
    @Manny: בלי פאניקה! השכלתי.
    @מתן: לי קרה מקרה הפוך; חזרתי הביתה מוקדם, אף אחד לא התייחס אליי, וחשבתי על זה שחטפו אותי, או שאני פצוע מדמם למוות בתעלה.
23. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    3 בדצמבר 2010 בשעה 2:33

    קח הפסקה ותחזור אלינו כשתהיה מצחיק עוד פעם…
24. מאת מיכאל:

    3 בדצמבר 2010 בשעה 11:18

    ענק!! הרבה יותר טוב לטעמי מהקודמים!
25. מאת א' ממשרד החוץ:

    3 בדצמבר 2010 בשעה 12:10

    זה מצחיק!!!!! לא ברור לי למה….
26. מאת רותם:

    4 בדצמבר 2010 בשעה 22:38

    @manny,
    רב תודות על ההסבר! ואני חשבתי שהשם של זה הוא "נו, כמו באחרון גיבורי הפעולה".
    אגב, מה לא הגיוני בקומיקס הספציפי הזה? הייתי אומרת שהוא יחסית אמין. זה חלק מהיופי שבו: משהו שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו. (או שהיה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו לפני 15 שנים.)
27. מאת מאיה:

    25 בפברואר 2011 בשעה 1:41

    אתה מלך!!!!!!
    ובטח סקסי בטירוף
28. מאת שחר:

    1 באוקטובר 2011 בשעה 0:26

    נחמד.. איך שהוא.
29. מאת דני כהן:

    2 באוגוסט 2015 בשעה 12:53

    אוי זה כבד. אוי כמה שזה כבד