אני חושב שפיספסת פה, הפאנצ' הוא מבוי סתום.
דווקא נושא חזק, הכיוון הפסיכולוגי היפותטי לא עובד, הביצוע גם לא משו.
אם היית מוריד את זה קצת ארצה אל העם, מדבר על משו קצת כואב שכולם מכירים וצוחק על זה, אז היה לך משו ביד.
למה יש לי תחושה שכולם לא הבינו את הפאנצ' וכוונת המשורר היא שהעובד המצטיין זה "תחושת הסיפוק" של הבוס/מעסיק?
זה הרי די נפוץ (לפחות עפ"י הניסיון שלי עם מספר בוסים פוצים) שמגיעים לעבוד אצל מישהו שהוא מתוסבך עם עצמו, אבל שהתכונה הכי בולטת אצלו (ואיתה צריך להתמודד יום יום) זה שהוא ממש, אבל ממש, תמיד מרוצה מעצמו (למרות שעמוק בפנים יש לו גם את הצדדים של השנאה העצמית וחריקות חברתיות במישור האישי).
אני לא מבין, לבוראט כל קשה למצוא עבודה?
הציורים בסטריפ השלישי ממש מדויקים, גם בלי הכותרת הייתי מנחשת את השניים הראשונים.
או שהפאנצ' היה חלש, או שלא הבנתי אותו נכון. הרעיון חביב
מה קשור בוראט?
הלוואי ואני הייתי העובד המצטיין של החודש.
איזה מהם זה ההוא עם השפם, אני מנחש שהשנאה העצמית אבל זה לא ממש ברור
לא לוחצים ידיים עם יד שמאל - זה מביא מזל רע!
(מה זה ארבעת הקווים שמתחת לאף של שני העובדים שמשמאל?)
מכיוון שלכל דבר יש תגובה הולמת ביוטיוב,
הנה מה שהשם גורם לי להרהר בו, ולמה שאשאיר זאת לעצמי:
http://www.youtube.com/watch?v=299TJFb1G20
האיש הזה הוא אני???
12 חודשים ושנאה עצמית לא החליף חולצה אפילו פעם אחת?
מה שלא הבנתי, זה למה תחושת סיפוק לא נראה מסופק.
מעולה, ברמות היסטריות.
רעיון טוב , וציורים נחמדים יכולת לקחת את זה גם לכיוונים אחרים, סה"כ מצחיק ושנון
העבודה הכי טובה אוור!
אני חושב שפיספסת פה, הפאנצ' הוא מבוי סתום.
דווקא נושא חזק, הכיוון הפסיכולוגי היפותטי לא עובד, הביצוע גם לא משו.
אם היית מוריד את זה קצת ארצה אל העם, מדבר על משו קצת כואב שכולם מכירים וצוחק על זה, אז היה לך משו ביד.
רותם, זה מכיוון שהוא לא מסופק
חחח ענק!!!
ומה נסגר עם כל חפירות ה-"היית יכול לעשות את זה אחרת" בתגובות השבוע, הא? פתאום כל אחד נהיה מבקר קומיקסים (וחסר חוש הומור)
אהבתי את העיצוב לכבוד יום הטיפשים של אפריל.
הקומיקס גם טוב.
הייתי בטוח שהשנאה העצמית שלו תהרוג את הרצון שלו לחיות ואז הוא יתלה את עצמו… אבל כנראה לא כול הדמויות שלך כול כך דיכאוניות…
אהבתי את הכיוון הפסיכולוגי של שני הסטריפים האחרונים
אהבתי מאד
עובד מצטיין אצל כולנו
מעולה! ומזדהה מאד, לצערי.
יפה. אפילו אישי.
אני מתערבת איתכם שהשנאה העצמית לבושה כל כך מגוכח כדי שנוכל לזהות אותה
אצלי עובד החודש היה המבוכה החברתית.
למה יש לי תחושה שכולם לא הבינו את הפאנצ' וכוונת המשורר היא שהעובד המצטיין זה "תחושת הסיפוק" של הבוס/מעסיק?
זה הרי די נפוץ (לפחות עפ"י הניסיון שלי עם מספר בוסים פוצים) שמגיעים לעבוד אצל מישהו שהוא מתוסבך עם עצמו, אבל שהתכונה הכי בולטת אצלו (ואיתה צריך להתמודד יום יום) זה שהוא ממש, אבל ממש, תמיד מרוצה מעצמו (למרות שעמוק בפנים יש לו גם את הצדדים של השנאה העצמית וחריקות חברתיות במישור האישי).
הוי, כמה סיפוק… די מזכיר לי את פרשת המין שמסתובבת בחדשות לאחרונה.
(השנאה העצמית היא לא החולצה הכתומה? כה ערירית וחיוורת… יותר סביר שדמוי-הבוראט (למרות שרק מהתגובות הגעתי למסקנה שהוא דומה לו) מייצגת סיפוק… לא?